בנק לאומי תל אביב סניף לב דיזנגוף 10806 נ' בילבו החזקות בע"מ ואח'

החלטה

זוהי בקשת רשות להגן מטעם נתבעים 2,3 (להלן-"המבקשים" או "המבקש 1" ו- "המבקש 2" בהתאמה), כנגד תובענה כספית על סך 319,740.35 ₪, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 21/1/13, בגין ערבויות ללא הגבלה בסכום עליהן חתמו המבקשים בקשר עם הנתבעת 1 – בילבו החזקות בע"מ (להלן: "החברה"). התביעה הוגשה בגין יתרת החובה של החברה נכון ליום 10/1/13, בשני החשבונות אצל המשיב.

ביום 01/05/13, ניתן פסק דין כנגד החברה החייבת העיקרית, וכנגד הנתבעת 4 אשר נתבעה בגין כתב ערבות לטובת החברה, לאחר שלא הגישו בקשת רשות להתגונן.

ביום 27/05/13, ניתן פסק דין גם כנגד המבקשים, לאחר שלא הגישו בקשת רשות להתגונן במועד. ביום 14/06/13, בוטל פסק הדין בהסכמה, המועד להגשת בר"ל הוארך בהסכמה עד יום 31/8/13. ביום 24/10/13 הוגשה בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשים.

טענות המבקשים:

המבקשים הורשעו בשנת 2008 בגין עבירות מס. המבקש 2 שוחרר ממאסר בשנת 2011, ואילו המבקש 1 עדיין כלוא.

עובר למאסרם של המבקשים והפסקת הפעילות בחשבונות, היו החשבונות ביתרת זכות ולא ברור כיצד נוצרה יתרת החובה הנטענת.

בזמן שהותם בכלא, עשה המשיב שימוש לרעה בחשבונות החברה ובחר להגיש תביעתו בחוסר תום לב, בשיהוי ניכר של חמש שנים בהם החשבון אצל המשיב לא היה פעיל, תוך חיוב החשבון בהוצאות ניהול חשבון פיקטיביות וריביות חובה במאות אלפי שקלים.

בחודש מרץ 2008, התבקש המשיב להעמיד לטובת החברה ערבות בנקאית - ערבות ביצוע, לצורך ביצוע פרויקט לצד שלישי. המשיב חידש את הערבות הבנקאית בחוסר תום לב, תוך ניצול העובדה שהמבקשים במאסר ואין להם את היכולת לפקח על מעשיו ופעולותיו.

המבקשים כופרים בטענת המשיב לפיה קיימת יתרת חובה בגין ערבויות בנקאיות. לטענתם, המשיב נמנע מלצרף העתק כתב הערבות או להוכיח כי עדיין קיימת ערבות בנקאית.

במסגרת חשבונות החברה שועבדו לטובת המשיב שתי דירות כבטוחה. לא ברור מה עלה בגורל הכספים שנתקבלו ממימוש הדירות. כן, שועבדה לטובת המשיב נפה פינלי מספר שילדה FTP551882 בשווי של כ-500,000 ₪ (תדפיס רשם החברות והתייחסות לשעבוד הנפה, צורך כנספח 1 לבקשה). על המשיב היה לפעול לסילוק יתרת החובה הנטענת על ידי מימוש המשכון ומכירת הנפה. והמשיב התרשל ולא מימש את המשכון לפיכך, יש לזכות את החשבונות בשווי הבטוחה לחודש מרץ 2008.

המבקש 2 לא היה בעל עניין בנתבעת 1, לא היה בעל מניות בה, ולא שימש כמנהל בה, ועל כן יש למחוק את התביעה כנגדו.

המבקשים ציינו כי הינם שומרים על זכותם לתקן את הבקשה, לאחר שיקבלו מאת המשיב את מלוא המסמכים הבנקאיים היכולים לתמוך בטענות ההגנה.

הדיון בבקשה

הדיון בבקשה נקבע ליום 02/02/14, המבקשים לא התייצבו. ב"כ המשיב ציין כי המבקשים החליפו ייצוג משפטי, אך מועד הדיון היה ידוע לבא כוחם ועתר לדחיית הבקשה.

חרף אי התייצבות המבקשים ואף כי עיון בשאילתת המסירות, העלה כי זומנו כדין, נדחה הדיון תוך פסיקת הוצאות לחובת המבקשים בגין אי התייצבותם לדיון החלטה מיום 2/12/14).

בסמוך לאחר מכן ביום 06/02/14, הגישו ארבעת הנתבעים ובכלל זה המבקשים, בקשה לאיחוד דיונים בארבע תביעות שונות אשר הגיש כנגדם המשיב.

בו ביום הגישו בקשה נוספת אותה הכתירו כ"בקשה למתן רשות להגן ללא קיום דיון", המתייחסת לארבעה תיקים בעניינם, ובכללם זה תיק זה שבפני.

המבקשים טוענים בבקשה אותה הכתירו כאמור לעיל, כי שעה שהיו כלואים, פעל המשיב בחשבונותיהם כרצונו, ואף הגיע להסדר עם המדינה ביחס לכספיהם המצויים בידיו, ללא קיזוז יתרות החובה בחשבונות. במסגרת בקשה זו, ובניגוד לבקשה המקורית, טוענים המבקשים כי המבקש 2 שוחרר מהכלא לאחרונה (בעוד בבקשה המקורית נטען כי שוחרר בשנת 2011).